רשות מקומית ובעלי התפקידים בה, ככל רשות מנהלית, כפופה לביקורת משפטית על פי כללי המשפט המנהלי, וכך גם מועצת הרשות. כללים אלה, שהם יציר הפסיקה, קובעים שרשות, גם בעת שהיא פועלת במסגרת סמכותה (וראו עיקרון חוקיות המנהל) צריכה לעמוד במספר קריטריונים שיפורטו. יש לציין שבתי המשפט קבעו לא אחת, שאין הם בבחינת ערכאת ערעור מקצועית על הרשות, אלא הבדיקה היא אופן ההתנהלות ועמידה באותם קריטריונים. הרציונל העמוד בבסיס אותן דרישות הוא שהרשות מהווה למעשה נאמן של הציבור. בנוסף יש על הרשות המקומית מגבלה אינהרנטית הנובעת מאופייה המקומי – רשות מקומית אמורה לפעול במישור המקומי בלבד (ולא לעשות שימוש בסמכויותיה לפתרון בעיות במישור הלאומי לדוגמא). ראו לדוגמא את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה – מענקים לגופים שמחוץ לרשות המקומית.
יש להבחין בין הפרת חובה מחובותיה של הרשות במהלך קבלת ההחלטה או המעשה המנהלי לבין שאלת בטלות אותה החלטה או אותו מעשה. ההלכה היא שיש לשקול במקרה כזה האם החלטה או המעשה היו אחרים לולא ההפרה וכן יש לשקול את טובת הצדדים מזה ואת וטובת הציבור מזה לו ההחלטה או המעשה היו מבוטלים.
רשות צריכה לפעול, בין היתר, בכפוף לכללים הבאים:
גלישה מהנה ומועילה 🙂
רשויות מקומיות, תכנון ובניה, ארנונה, חינוך, סביבה ועוד 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.