הנמקת החלטות

החלטות הרשות צריכות להיות מנומקות. "כמה מעלות טובות להנמקת החלטות מנהליות. ראשית, ההנמקה דורשת מחשבה סדורה והגיונית. לפיכך הצורך לנמק מוביל לביקורת עצמית של המחליט. ביקורת כזאת אגב הנמקה, מקטינה את החשש מפני החלטות שרירותיות או שגויות. שנית, הנמקה המתלווה להחלטה ונשארת בתיק המנהלי, מאפשרת לרשות המנהלית לבדוק את עצמה לאחר מעשה, לפי הצורך, כדי להבטיח עקביות ואחידות בהפעלת הסמכות. שלישית, הנמקה המצויה בתיק מסייעת גם לממונים על הרשות המנהלית לקיים ביקורת על הרשות. רביעית, ללא הנמקה יקשה על אדם שנפגע מהחלטה מנהלית לשקול אם ההחלטה עומדת במבחן הדין, ואם יש יסוד וטעם להעמיד אותה לביקורת שיפוטית. ולבסוף, ההנמקה, כמו השימוע, תורמת למערכת היחסים הראויה שבין הרשות המנהלית לבין האזרח במדינה דמוקרטית, שכן יש בה כדי להקהות את התחושה של שרירות שלטונית. מתן נימוקים להחלטות הוא ביטוי בולט של פתיחות, והפתיחות היא אחד מעמודי התווך של מנהל תקין." (פרופ' י. זמיר,הסמכות המנהלית, עמ' 897-898).

חובת ההנמקות קבועה בחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט – 1958, הקובע בסעיף 2(א) שלו כי:

"נתבקש עובד הציבור, בכתב, להשתמש בסמכות שניתנה לו על פי דין, יחליט בבקשה וישיב למבקש בכתב בהקדם, אך לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום קבלת הבקשה."

"עובד ציבור" מוגדר בסעיף 1 לחוק – "עובד-מדינה, עובד רשות מקומית וכן כל רשות שהוענקה לה סמכות על פי דין"

יש לציין שהחוק קובע מקרים מסוימים בהם לא חלה חובת ההנמקה הנ"ל וכן מקרים בהם החוק כולו לא חל. יחד עם זאת, כבר נקבע בפסיקה כי למרות היעדר חובת ההנמקה ובמידה שההחלטה מתקבלת בשרירות לב, בהעדר תום לב, תוך הפעלת שיקולים זרים ובחוסר סבירות – יתערב בית המשפט, ויפעיל ביקורת שיפוטית. (לדוגמא: בג"צ 282/88 עוד נ' ראש הממשלה ושר הפנים ואח').

גלישה מהנה ומועילה 🙂