ניגוד עניינים

העיקרון בדבר איסור ניגוד עניינים הוא בעל תחולה כללית. כאשר עובד ציבור נמצא במצב שבו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו השלטוני לבין אינטרס אחר שיש לו, אם כפרט ואם בנושא תפקיד ציבורי אחר, עליו למשוך את ידו מטיפול באותו עניין שלגביו מתקיימת אפשרות כזו. בבחינת הסיטואציה אשר בה נטען ניגוד עניינים, אין צורך להשתכנע כי הלכה למעשה נוצר ניגוד עניינים. די בכך שמבחינת הנתונים האובייקטיביים, ועל סמך השיקולים המבוססים על ניסיון החיים והשכל הישר, קיימת אפשרות סבירה שהנושא בשתי כהונות ציבוריות או המכהן בתפקיד ציבורי ובעיסוק פרטי, עלול להגיע למצב של ניגוד עניינים.  נקבע כי יש למצוא את נקודות המגע העלולות לגרום לעובד הציבור להיות במצב שבעת קבלת ההחלטה יהיה לנגד עיניו יותר מאינטרס אחד. על בית המשפט לתת דעתו במיוחד לשלושה היבטים אלה: א. מידת האינטנסיביות של המגע בין התפקיד הציבורי לבין העיסוק הפרטי;  ב. סוג הנושאים שלגביהם קיימים ניגודי עניינים; ג. כמות העניינים שלגביהם קיים ניגוד כזה.

דוגמא:
נקבע כי כהונתו של אדריכל שהוא בעל משרד אדריכלות אשר כל עיסוקיו או עיקרם הם בתחום עירייה וכלפי מוסדותיה, כחבר מועצת העירייה, מותנית בכך שלא יעסוק כאדריכל במשרדו.על אותו אדריכל או על משרדו להימנע מלייצג לקוחות במישרין או בעקיפין מול גורמי התכנון המקומיים, כל עוד הוא מכהן כחבר מועצה (בג"צ 1100/95 קאסוטו ואח' נ' ראש עיריית ירושלים ואח').

לקריאה נוספת באתר משרד המשפטים על היות הכלל של הימנעות מניגוד עניינים עיקרון יסוד ועל היקפו לחצו כאן.

מרכז השלטון המקומי קבע כללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי הציבור ברשויות המקומיות. כללים אלה פורסמו בילקוט הפרסומים 3087 התשמ"ד (בעמ' 3114) וכן באתר האינטרנט של משרד המשפטים – לקריאת הכללים לחצו כאן.

על הכללים (מתוך אתר משרד המשפטים עם מספר תוספות של עורך אתר דין מקומי) ניתן לקרוא עוד להלן (ההדגשות הוספו):

הכללים גובשו בידי ועדה בה השתתפו נציגים של היועץ המשפטי לממשלה, משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי. הוועדה הוקמה לאחר שנמצא, שמספר נבחרי ציבור בשלטון המקומי לא נהגו, לדעת היועץ המשפטי לממשלה, לפי הנורמות הנדרשות בתחום ניגוד העניינים. אגב בדיקת העמדתם לדין פלילי נשמעה בזמנו הטענה, שנבחרי הציבור אינם מודעים לנורמות אלו, ולכן הוחלט להטיל על הוועדה לגבש את הכללים ולפרסם אותם כדי להביאם לידיעת כלל הציבור וציבור הנבחרים ברשויות המקומיות. הכללים אושרו בידי הנהלת מרכז השלטון המקומי, בתחילה לתקופה של שנתיים, ולאחר מכן ללא הגבלת זמן.

הכללים נועדו להקל את ההתמצאות בדיני ניגוד העניינים, ומהווים מעין תקציר או "קודיפיקציה בזעיר אנפין" של דיני ניגוד העניינים של נבחרי הציבור ברשויות המקומיות כפי שהם קבועים בחקיקה הראשית, בחקיקת משנה ובפסיקת בתי המשפט.

הכללים קבעו כי תוקם ועדה מייעצת, שתפקידה לסייע לנבחרי הציבור בדרך של מתן חוות דעת. הוועדה מחווה דעתה בתשובה לפניות של נבחרים השואלים שאלות לגבי התנהלותם שלהם, אך מתייחסת גם לפניות מצד גורמים אחרים (נבחרים, יועצים משפטיים, מבקרים וכן תושבי הרשויות) המעוניינים לקבל חוות דעת על נבחרים. לאחר גיבוש חוות הדעת היא מופצת לגורמים הנוגעים בדבר.

 הוועדה פועלת לפי כלל 6 לכללים. קובץ זה כולל התייחסות לחקיקה בתחום ניגוד עניינים של נבחרים ברשויות המקומיות, חוות דעת של הוועדה וכן תמציות של פסקי דין שניתנו בנושא ניגוד העניינים.

כאמור, הוועדה היא ועדה מייעצת. עם זאת, חוות דעתה יכולות לשמש בסיס, במקרים המתאימים, לנקיטת צעדים על ידי הגורמים המוסמכים לפי חוק על מנת למנוע ניגוד עניינים (למשל ע"י משרד הפנים, המופקד על הרשויות המקומיות).

 הוועדה נוהגת, עם קבלת פנייה בדבר חשש לניגוד עניינים, לבקש את תגובתו של חבר המועצה הנילון. הפנייה מועברת אליו ככתבה וכלשונה, אם הפונה מסכים לכך, או בשם הוועדה, כאשר הפונה מעדיף שלא להזדהות. בנוסף, פונה הוועדה אל היועץ המשפטי של הרשות המקומית בה מכהן הנילון ולגורמים נוספים, ככל שיש בכך צורך לבירור השאלות על הפרק.

 חוות הדעת של הוועדה נשלחת, כמובן, למבקש, אולם היא מועברת בראש ובראשונה אל הנילון, והעתקים נשלחים גם אל ראש הרשות בה הוא מכהן, אל היועץ המשפטי שלה ואל גורמים רלוונטיים נוספים, ככל הנדרש, לפי העניין.

 חשוב לציין, כי הוועדה היא גוף מייעץ. לפיכך, חוות דעתה כשלעצמן אינן מחייבות את נבחרי הציבור (בג"ץ 5678/10 גדיאל בלושטיין נ' שר המשפטים ואח' (2011)):

"בדרך כלל על פי כללי עבודתה נותנת הוועדה חוות דעת לחברי מועצות ברשויות המקומיות אם היא מתבקשת לכך על ידם, אך אין כמובן, מניעה שתיתן חוות דעת ביוזמתה, או על פי בקשת אדם אחר הפונה אליה. כאמור, מעמדה של הוועדה הוא מעמד מייעץ ואין לה סמכויות המחייבות את הנזקקים לחוות דעתה. הוועדה פועלת במתכונת זו או דומה לה מאז שנת 1985; חוות הדעת שלה סייעו לגורמים שונים הפועלים ברשויות המקומיות וגם לבתי המשפט, אך בכל אלה נותר מעמדה כיועץ מקצועי בלבד. לעניינו של העותר, התייחסה הוועדה עקב פנייה של גורם חיצוני, אך כיוון שהעותר סירב לשתף עימה פעולה ולא ענה על שאלותיה כשפנתה אליו לברר את העובדות הקשורות בטענות שהועלו בפניה, לא הייתה לוועדה תשתית ממשית לקבוע אם העותר מצוי במצב של ניגוד עניינים בתפקידים שהוא ממלא במועצת עיריית רמת-גן, ואכן אין הוא חייב לקבל את עמדת הוועדה אם הוא סבור שבהיעדר נתונים אין עמדתה מבוססת".

יש לחוות הדעת חשיבות ומשקל בשל הרכב הוועדה, המשלב לא רק נציגים של מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות, יחד עם נציגי הייעוץ המשפטי של משרד הפנים ושל היועץ המשפטי לממשלה, שחוות דעתו מחייבות את הממשלה על כל זרועותיה (הנחית היועץ המשפטי 1.0000 בעמ' 3).

בפסק הדין עת"מ 32410-04-11 לזימי נ' ברדה ואח' (2011) נקבע כדלקמן:

"אכן, מדובר בוועדה מייעצת אלא שלא ניתן להתייחס אל הכללים שגיבשה כאל המלצה בלבד. לחוות דעת הוועדה משמעות עקרונית עבור כלל נבחרי הציבור בשלטון המקומי, אשר לשמם הוקם ויועד גוף מייעץ זה. משכך, הסתמכות המשיבים על חוות הדעת בדין יסודה, ואין להלין על העירייה כי נשענה על כללים אלו. זאת ועוד, לא ניתן לקבל את טענת העותר לפיה מדובר בחוות דעת כללית המופנית מטעמו של גורם מקצועי אחד לגורם מקצועי אחר."

הוועדה אינה גוף חוקר או מבקר. היא הוקמה על מנת לסייע לנבחרי הציבור לפעול כדין, ולפיכך היא דנה, בדרך כלל, רק בשאלות שיש להן השלכה לעתיד. בנוסף, הוועדה נוהגת להעביר פניות לטיפולם של גורמים אחרים, כאשר היא סבורה שהם יכולים לטפל בהן בצורה טובה יותר (למשל, כאשר יש ברשותם סמכויות רלוונטיות). לבסוף, הוועדה אינה דנה בפניות בשאלות הנדונות במקביל בערכאות שיפוטיות.

גלישה מהנה ומועילה 🙂