על הרשות לשקול השיקולים הרלוונטיים ואסור לרשות לשקול שיקולים זרים – על מנת לקבוע מהם אלה ומהם אלה יש לפנות לחוק המסמיך ולפרשנות של מטרת החוק ותכליתו.
דוגמא :
נקבע כי כאשר איש ציבור ממנה עובד בשירות הציבור על-פי שיקולים זרים של אינטרסים פוליטיים-מפלגתיים, מינוי כזה פסול הוא, ויש בו משום מעילה באמון של הציבור שהסמיך את הרשות הממנה (בג"צ 4566/90 דקל נ' שר האוצר).
ביהמ"ש יישם הלכה זו במקרה של מינוי מועצות ממונות אשר כוננו בעת הקמת הישובים ערערה וחורה לאוכלוסייה הבדואית. המועצות הללו כללו את בני המקום וכן אנשים שמונו ואשר לא היו מבני המקום. אף כי נקבע כי הנטל הכבד להוכיח שיקולים זרים מוטל על העותרים וכי נדרש להראות "ספק מהותי בדבר תקינות ההליכים", הרי שבמקרה הנדון לא התעורר קושי ראייתי ולא היה צורך בהוכחת "הספק המהותי", שכן במסיבת עיתונאים שקיים השר הוא הודה בלשון שאינה משתמעת לשני פנים כי היותם של שניים מהמתמנים חברי מפלגתו, היווה שיקול מרכזי בהחלטתו למנותם לחברי מועצה בשתי המועצות ערערה וחורה. די בדברים מפורשים אלה כדי לקבוע כי המשיבים מונו לתפקידם בשל השתייכותם המפלגתית ולא רק בשל כישוריהם ולפסול את המינוי שלהם למועצות הממונות (בג"צ 6458/96, 8160 אבו קרינאת ואח' נ' שר הפנים ואח').
גלישה מהנה ומועילה 🙂
רשויות מקומיות, תכנון ובניה, ארנונה, חינוך, סביבה ועוד 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.