עיקרון זה קובע שאין לרשות מנהלית סמכות אלא זו שהוענקה לה בחוק. ע"פ העיקרון הנ"ל, נדרש שלכל מעשה מנהלי תהיה הסמכה בחוק, בין שההסמכה היא מפורשת, משתמעת, במישרין או בעקיפין. רשות צריכה להצביע על החוק המסמיך אותה לעשות מעשה. באם אין ביכולת הרשות לעשות זאת, הרי שפעולתה מהווה חריגה מסמכות והיא אינה חוקית. השאלה "מי שמך", דהיינו מניין הסמכות, היא שאלה לגיטימית שניתן להציב בפני כל רשות וכל בעל תפקיד ברשות לגבי פעולותיהם. בכך מתמצא ההבדל בין אדם פרטי, הרשאי לעשות כל מה שהדין לא אסר עליו לעשות, לבין רשות מנהלית, אשר רשאית לעשות רק מה שהוסמכה לעשות.
כך לדוגמא נאסר על עירייה להציב מי שאינם חברי מועצה, בוועדות שנקבע בפקודת העיריות שחבריהן ייבחרו מתוך חברי המועצה. לשון הפקודה אינה אוסרת לכאורה מינוי חברים אחרים לאותן וועדות, אך הקביעה שהמועצה תמנה את חברי הוועדה מבין חבריה אינה מאפשרת מינוי אחרים שאינם חברי מועצה (כך לגבי ועדת הנהלה, ועדת מכרזים, ועדת כספים ועוד.)
דוגמא נוספת – כך קבע בית הדין הארצי לעבודה, בעניין הוראה בחוזה עבודה הקובעת מנגנון פיטורים שונה מזה שקובעת פקודת העיריות:
"סעיף 171א לפקודת העיריות תוקן במסגרת תיקון 31 לחוק יסודות התקציב. בהתאם לתיקון זה, במקום אישור מועצת הרשות המקומית או הועדה שהמועצה תמנה, תקום ועדה מקצועית, אשר תחליט על פיטורי עובדים. התיקון בא להחליף את ההסדר שהיה קבוע ביחס לפיטורי עובדים עד לתיקון. הוראת סעיף 171א המתוקנת לא תיסוג, מקום בו קיים כבר מנגנון פיטורים אחר, מכח חוזה שבין הרשות המקומית לבין עוֹבדהּ.
רשות מקומית, כגוף משפטי שנוצר ע"י החוק, אין לו קיום אלא עפ"י החוק. כל רשות מינהלית חייבת לפעול בתוך ד' אמותיה של המטרה לשמה הקנה לה החוק את הסמכות הנדונה. במענה על השאלה אם חרגה הרשות המקומית מסמכויותיה, יש לבחון, האם ענין זה הותר באופן מפורש לפי פקודת העיריות, ולא די בכך שלא נאסר. נכון הדבר גם באשר לסמכות הרשות המקומית לפטר את עובדיה בהתאם לפקודת העיריות או לצו המועצות המקומיות. בהתאם לעקרון חוקיות המנהל שבמשפט הציבורי, בהעדר מקור חוקי, המסמיך באופן מפורש את הרשות המנהלית לבצע מעשה כלשהו, אין בכוחה להוציאו אל הפועל. מעשיה של הרשות חייבים להיעשות בהתאם לכל דין אחר, לרבות הלכת ביהמ"ש, המנחה ומבקרת את הפעלת הסמכות.
לעתים קרובות, עשוי חוזה שבין רשות מקומית לעובד, להיות מושפע ממעשה חקיקה כללי, אשר לא כיוון לסיכולו של החוזה דווקא, אך יחול גם על המנגנונים המוסדרים בחוזה. מקום בו הוראת פקודת העיריות, המסדירה את מנגנון הפיטורים של עובד העירייה שאיננו בכיר, נוגדת את ההוראה החוזית הקבועה בחוזה שכרתה הרשות המקומית עם אותו עובד, יש להעדיף את ההוראה החוקית על פני זו החוזית. קרי הוראת סעיף 171א לפקודת העיריות, לאחר תיקונה, תגבר על חוזה ההעסקה." (ע"ע (ארצי) 128/06 עיריית נצרת-עילית ואח' נ' גרוס)
גלישה מהנה ומועילה 🙂
רשויות מקומיות, תכנון ובניה, ארנונה, חינוך, סביבה ועוד 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.